החלטה בתיק בפ"מ 36-06-11

בתאריך  28.5.11 סמוך לשעה  20:35, המבקש נהג באוטובוס ציבורי של חברת אגד בקו  90, ברח' לוינסקי בת"א, במסלול ממערב למזרח ובהגיעו לצומת המרומזר עם רח' צמח דוד, נכנס לצומת במופע ירוק כיוון נסיעתו ופגע בהולך רגל אשר חצה את לוינסקי מצפון לדרום וגרם למותו.

קצין מוסמך פסל המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  90 ימים, לפי סעיף  47  (ה)  (1) לפקודת התעבורה.

לפני בקשת המבקש לבטל הפסילה המנהלית לפי סעיף  48 לפ"ת בטענה שאין ראיות המבססות, אפילו לכאורה, רשלנות מצידו של המבקש אשר בעקבותיה נגרמה מוות של הולך הרגל וכי אין בהמשך נהיגתו  סיכון לציבור המשתמשים בדרכים. המשיבה התנגדה למבוקש בטענה כי טרם הסתיימה החקירה של המקרה ויש ראיות לכאורה לרשלנות המבקש, אשר בהיותו נהג רכב ציבורי חייב בחובת זהירות מוגברת. יתרה על כך, טענה להחלת הלכת רבינא ברע"פ  456/59 - הלכת "הצינון".

לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים והשלמתן לנוכח צירופן של ראיות חדשות בחומר החקירה, עיון בתיק החקירה מס'  1547/11 של המשיבה  וביקור שערכתי במקום ב- 19.6.11 סמוך לשעה  08:00, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כלדקמן:

1.         גורל הבקשה לפני יוכרע עפ"י:

א.         קיומן של ראיות לכאורה ולו במידה מזערית, המצביעות על רשלנות המבקש בנהיגה, אשר גרמו למות הולך הרגל ושיש בהן לבסס הגשת כתב אישום בעבירת גרם מוות ברשלנות.

ב.         מידת מסוכנות המבקש כלפי ציבור המשתמשים בדרכים אם יוחזר לו רישיון הנהיגה, הנלמדת מעברו התעבורתי ומחומרת נסיבות המקרה. 

ג.          השפעת האירוע על המבקש ומידת הצורך  בתקופת "צינון" בטרם שובו להגה רכב מנועי.

2.         אשר לראיות לכאורה- אין מחלוקת כי המבקש היה מעורב בתאונה בה נהרג אדם אשר נפגע ע"י חזית האוטובוס בו נהג המבקש. לפי הודעתו המבקש הבחין בהולך הרגל בנתיב נסיעתו, בשלב הפגיעה בו בפועל ולא בכל שלב מוקדם יותר. עפ"י חומר החקירה המבקש הבחין בקבוצת אנשים על אי התנועה המזרחי מעבר לצומת, ממנו ירד הולך הרגל והיה עליו לנקוט בזהירות בהתקרבו לסיום הצומת המרומזר לנוכח הימצאותן על אי תנועה זה.  במקום בו חצה הולך הרגל אומנם אין מעבר חצייה ועצם המצאות אותם אנשים על אותו אי תנועה מזרחי היה חייב להדליק אצלו נורה אדומה וצפי להתנהגות בלתי סבירה מצד קבוצת האנשים או  היחיד מיחידיה כפי שקרה בפועל. המבקש הבחין  לראשונה בהולך הרגל בנתיב נסיעתו בעת הפגיעה בו ובכך מתבטאת רשלנותו בחוסר צפי לעלול להתרחש בדרך לפניו.

יחד עם זאת, קיימת הודעתו של חסר הבית (הומלס) שהיה על אותו אי תנועה ממנו ירד הולך הרגל ועשה כמיטב יכולתו כדי לעצור אותו שלא ירד לכביש. עפ"י הודעה זו, הולך הרגל התפרץ לכביש למרות שהאוטובוס היה בנסיעה במהירות סביבות  30 קמ"ש כפי שגם מורה פענוח הטכוגרף המצוי בתיק החקירה. המבקש ציין בפני כי הכיר את המקום שנים רבות וידע התנהגות הולכי הרגל הבלתי ממושמעים במקום, לרבות אלו שלא פעלו עפ"י חוקי התעבורה ולכן היה עליו לנקוט הליכי זהירות ברמה גבוהה יותר מאשר נהג בפועל. מכאן, שעפ"י חומר החקירה בתיק החקירה יש ראיות ולו לכאורה, המבססות הגשתו של כתב האישום כנגד המבקש ומייחסות לו נהיגה רשלנית שגרמה לתאונה ותוצאותיה.

אינני מתעלם מדו"ח חוקר התאונה אשר קבע עפ"י גרסת המבקש כי התאונה מבחינתו היתה בלתי  נמנעת לאחר שערך את החישובים שלו, אלא שלעניות דעתי חישובים אלה אינם מתחשבים בשדה הראייה שהיה למבקש בטרם הגיעו למקום כפי שנקבע על ידו, בשחזור עצמו. ברור שהתיק עדיין בחקירה  וסיכום החוקר טרם מצוי בתיק.

3.         עברו התעבורתי של המבקש - המבקש יליד  1956, הנוהג משנת 77' ובעברו 4 הרשעות תעבורה אשר בשים לב למהותן ומועד ביצוען, אין בהן לבסס מסקנת זלזול בחוקי התעבורה וסיכון לציבור המשתמשים בדרכים.

4.         אשר לחומרת נסיבות המקרה - לעניות דעתי , כאן הדין שונה. מדובר בצומת מרומזר ליד התחנה המרכזית החדשה בשעה של עומס הולכי הרגל כפי שנצפה בחלק מהתמונות בתיק החקירה. הצומת כולל מעברי חצייה מסומנים ולהם רמזורים תואמים לתנועה המותרת ברח' לוינסקי  לשני הכיוונים. כאשר למבקש זכות כניסה לצומת במסלול למזרח כך יש זכות כניסה לצומת במסלול ממזרח למערב ואין זכות להולכי הרגל לחצות במעברי החצייה היחידים המצויים לפני הצומת כיוון נסיעת המבקש. בסיום הצומת אין מעברי חצייה ועל אי התנועה המפריד בין שני המסלולים של לוינסקי קיימת שם גדר המונעת חציית הולכי רגל, אולם היא נפסקת כמטר לפני סיום אי התנועה בסוף הצומת ובכך יוצרת במקום רחבת עמידה להולכי הרגל שחוצים שלא במעבר החצייה מצפון לדרום. המבקש הכיר היטב את המקום לנוכח וותק נסיעותיו בקו  90, הבחין בעוד מועד בקיומה של קבוצת אנשים העומדת על אותו אי תנועה שאין בצידו מעברי חצייה ולמרות זאת, לא הבחין כלל בהתפרצותו של הולך הרגל בכל מועד רלוונטי ולא נהג במהירות המאפשרת לו עצירה על אתר למרות שמהירותו היתה מהירות מותרת לפי דין. יש בהתנהגות זו מצד המבקש אשר התעלם מנוכחותם של האנשים על אי התנועה ולא צפה אפשרות של התפרצות הולך רגל כפי המקרה הנתון כדי למנוע את התוצאה הקטלנית, משום שיצירת סיכון ליתר המשתמשים בדרכים.  מדובר בנהג רכב ציבורי עליו חלה חובת זהירות כפולה הן כלפי נוסעיו תוך כדי נסיעה והן כלפי יתר המשתמשים בכביש דוגמת הולך הרגל המנוח.  ראיה בש"פ 2177/98 ארנבייב נ' מ"י ובש"פ 1410/02 דוד פאיק נ' מ"י.  

5.         למרות קביעת מסוכנות המבקש כאמור לעיל, הרי בנסיבות העניין כעולות מחומר החקירה ומסקנות חוקר התאונה של בדבר היות התאונה בלתי נמנעת עפ"י גרסת המבקש, סבורני שניתן לקצר תקופת הפסילה ולהעמידה על  45 יום אשר ישמשו בין היתר "צינון" המבקש, כמפורט להלן.

6.         החלת הלכת הצינון- המבקש אמר דברו לפני והתרשמתי כי הוא תחת האירוע הטראומתי של גרימת מוות להולך רגל ובדבריו: "אני אדם שלוקח ללב". סבורני , כי העדר עבר תעבורתי מכביד,  ודבריו לפני מצדיקים החלת תקופת צינון, שכן מדובר בנהג רכב ציבורי המופקד על חיי נוסעים ורצוי ששובו להגה רכב ציבורי או אחר, יהא אחרי תקופת צינון, בה ישקול צעדיו ואופן נהיגתו לעתיד, כדי למנוע אפשרות של הישנות המקרה הנדון וסיכון הציבור. יחד עם זאת, סבורני, שתקופת הצינון הראויה במקרה הנוכחי תהא מוגבלת ל- 45 יום מיום הפסילה המנהלית, דהיינו, מיום  29.5.11.

            אשר על כן, מקצר תקופת הפסילה המנהלית כאמור לעיל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה  אל ב"כ המבקש. 

תיק החקירה ביחד עם ההחלטה מוחזר בזה  לידי המשיבה.

ניתנה היום,  כ"ד סיון תשע"א, 26 יוני 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: